פסק-דין משלים בתיק ע"א 1336/04 - פסקדין

זוהי בקשה לביטול פסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופט מאיר יפרח) מיום 29.12.03 בת"א 22454/01 אשר דחה את התביעה השטרית שהגיש המבקש נגד המשיב לביצוע שני שיקים בסכום כולל של 118,000 ש"ח (להלן: "השיקים"), וזאת על סמך הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק-דין בערעור ביום 27.10.05, כפי שיפורט להלן.

1.          רקע

(א)                המבקש הגיש תביעה שטרית נגד המשיבים לביצוע שני שיקים אשר ניתנו להבטחת החזר הלוואות שנתן למשיבה הפורמאלית (להלן: " החברה"). השיקים נמשכו מחשבון החברה ועל גבם נכתב בכתב יד כי המשיב ערב אישית לפרעונם. המבקש טען כי הערבות על גב השיקים נחתמה בחתימת המשיב, ואילו המשיב טען כי לא הוא שחתם וחתימתו זויפה. לגופו של עניין טען הוא לגבי סכומי ההלוואות שנתן המבקש לחברה וכן שההלוואות נפרעו.

(ב)                 בקדם המשפט מינה בית משפט קמא, בהסכמת הצדדים, מומחה לכתב יד (להלן: " המומחה הראשון") כדי שיחווה דעתו בשאלת זהות הכותב והחותם על גב השיקים (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). המומחה קבע בחוות דעתו שקיימת התאמה בתכונות הכתיבה בין המסמכים שבמחלוקת לבין מסמכים אחרים של המשיב - ויש בכך כדי להצביע שהחתימה שבמחלוקת נחתמה ע"י המשיב. 

(ג)                  בית משפט קמא לא קיבל את חוות הדעת של המומחה הראשון משני טעמים:

1)       המומחה לא פירט את התכונות שבדק, ולא הסביר כיצד נתמכת מסקנתו בממצאים שהעלה;

2)       המומחה עסק בחתימה בלבד ולא חווה דעתו לגבי הכיתוב על גב השיקים כפי שנתבקש לעשות.

(ד)        לאחר שלא קיבל את חוות דעתו של המומחה, דחה בית משפט קמא את התביעה. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובדיון שהתקיים ביום 27.10.05 הסכימו הצדדים להצעתנו למנות גרפולוג שיבחן את החתימות וכתב היד שבמחלוקת ובהתאם לחוות דעתו יקבע המשך הדברים - הכל כמפורט בעמ' 3 לפרוטוקול הערעור (להלן: "חוות הדעת השניה").

(ה)        ביום 11.6.06 הגיש הגרפולוג את חוות הדעת השניה שבה נאמר שהאפשרות שהחתימות אמיתיות שקולה לאפשרות שהן מזויפות, ובאשר לחלק הכתוב - קבע שקרוב לוודאי שהכתב הוא של המשיב. בעקבות חוות דעת זו הגיש המבקש את הבקשה דנן.

2.           טענות המבקש

(ד)                 המבקש טוען כי בחוות הדעת השניה נקבע ש "קרוב לוודאי" שהמשיב הוא זה שכתב את ההתחייבות המופיעה בגב השיקים. לדבריו חוות דעת זו משלימה את חוות הדעת הראשונה שבה נקבע כי החתימות בגב השיקים הן של המשיב.

(ה)                המבקש טוען שיש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא שכן בהחלטה מיום 27.10.05 נאמר שאם יקבע בחוות הדעת השניה שהחתימה על השיקים היא חתימת המשיב יבוטל פסק הדין.

3.           טענות המשיב

(ו)                  המשיב טוען כי החלטת בית המשפט מיום 27.10.05 עסקה אך ורק בחתימות על גב השיקים, ולגבי אלו נאמר בחוות הדעת השניה ש: "כל שניתן לומר ... הוא שקיימת אפשרות לכך שהחתימות אמיתיות ... מסקנה זו שקולה לאפשרות שחתימות המחלוקת מזוייפות".

(ז)                  המשיב טוען כי על פי חוות הדעת השניה לא ניתן לקבוע כי החתימות על גבי השיקים שבמחלוקת הן חתימותיו. לדבריו, המבקש לא הרים את הנטל הדרוש להוכחת טענותיו ולכן דין הערעור להדחות.   

4.           דיון והכרעה

(א)                לאחר שעיינו בחוות הדעת השניה ובטיעוני הצדדים הגענו למסקנה שדין הבקשה להתקבל. ברישא של הצעתנו מיום 27.10.05 נאמר: " הגרפולוג יבחן את החתימות שבמחלוקת וכתב היד". כלומר להבדיל מהמומחה הראשון, התבקש המומחה שאנו מינינו לחוות דעתו הן לגבי החתימות הן לגבי כתב היד - וכך עשה.

(ב)                 אמנם, בפיסקה שבהצעתנו, הקובעת את ההוראות אשר יחולו עם קבלת חוות הדעת השניה מאוזכרות החתימות בלבד, אך המונח "חתימות" נועד לייצג את חוות הדעת בשלמותה, לרבות החלק העוסק בכתב היד. פרשנות זו מתבקשת במיוחד נוכח העובדה שחוות הדעת הראשונה נדחתה, בין היתר, בנימוק של העדר דיון בכתב היד.

(ג)                  לגבי כתב היד נקבע בחוות הדעת השניה כי "קרוב לוודאי" שהמשיב הוא שכתב בגב השיקים את המשפט "הנני זהבי איתן ערב אישית לשיק זה". לשיטתו של המומחה מדובר בסבירות בדרגה 7 בסולם של 9 דרגות.